במכשירי Android מגרסה 10 ואילך, תשתית ה-Wi-Fi כוללת את ממשק ה-API להצעות Wi-Fi לחיבור לאינטרנט, ואת ה-API לבקשת רשת Wi-Fi לקישוריות עמית לעמית. ב-Android מגרסה 11 ואילך, ה-Settings Intent API מאפשר לבקש מהמשתמש לאשר את ההוספה של הגדרות שמורות של רשת או Passpoint.
ממשקי API
שלושת ממשקי ה-API מיועדים לתרחישי שימוש שונים, ולכל אחד מהם יש יכולות ומגבלות שונות:
Suggestion API: מטרגט אפליקציות שמקצות ומספקות הגדרות שיכולות לפעול באינטרנט. ההגדרות האלה לא נמצאות בבעלות המשתמש. המשתמשים יכולים להשבית הגדרות אישיות מסוימות או להשבית את האפליקציה שמציעה, אבל לא למחוק אותן.
- נדרש אישור משתמש לכל אפליקציה, ולא לכל רשת שהאפליקציה מציעה.
- מיועד לאפליקציות להגדרת העברה אוטומטית של נתונים (offload) לרשת Wi-Fi של ספק, ולאפליקציות אחרות שעשויות לנהל באופן פעיל רשתות העברה אוטומטית של נתונים.
Network request API: מטרגט אפליקציות שצריכות להתחבר למכשיר עמית, למשל כשמגדירים מכשיר IoT או מעבירים קבצים למצלמה. במקרים כאלה, המכשיר השכנה מפעיל SoftAP וה-API מאפשר לאפליקציה להנחות את המשתמש להתחבר למכשיר. הרשת שמתקבלת לא נועדה לספק גישה לאינטרנט, לא ניתן להשתמש בה ולא ניתן להשתמש בה לאף אפליקציה מלבד האפליקציה שמגדירה את התצורה.
- בפעם הראשונה שבה מתבצע חיבור לעמית חדש, נדרשים בחירה ואישור של המשתמש.
- מיועד לאפליקציות תצורה של IoT ולאפליקציות להעברת קובצי IoT.
ACTION_WIFI_ADD_NETWORKSAPI: מאפשר לאפליקציות (עם אישור המשתמש) להוסיף רשתות או הגדרות של Passpoint לרשת השמורה או לרשימת המינויים. לאחר מכן המערכת תתייחס להגדרות האלה כאילו המשתמש הוסיף אותן ישירות. לדוגמה, המשתמש יכול למחוק אותם מאוחר יותר.- נדרש אישור משתמש לכל בקשה להוספה של רשתות שמורות.
- מיועד לאפליקציות שמגדירות נקודת גישה ביתית וצריך להוסיף את ההגדרה לרשימת הרשתות השמורות של המשתמש. אפליקציות עם הגדרות אישיות של Passpoint בחשבון משתמש, כמו Enterprise, רשתות מאוחדות ומוסדות חינוך.
הגדרת Wi-Fi Enterprise מאובטחת
ב-Android 11 QPR1 ואילך, המערכת מחייבת הגדרות אבטחה מחמירות לחיבורי Wi-Fi Enterprise מבוססי TLS. למידע נוסף, ראו הגדרה של Secure Wi-Fi Enterprise.