לפני שמוסיפים לאפליקציה אימות רישיון, צריך להגדיר את חשבון הפרסום ב-Google Play, את סביבת הפיתוח וחשבונות בדיקה שנדרשים כדי לאמת את ההטמעה.
הגדרת חשבון של אתר חדשות
אם עדיין אין לכם חשבון מוציא לאור ב-Google Play, אתם צריכים להירשם לחשבון כזה באמצעות חשבון Google שלכם ולהסכים לתנאים ולהגבלות של Google Play.
מידע נוסף זמין במאמר תחילת העבודה עם פרסום.
אם כבר יש לכם חשבון מוציא לאור ב-Google Play, אתם יכולים להשתמש ב-Play Console כדי להגדיר רישוי.
באמצעות Google Play Console, אתם יכולים:
- קבלת מפתח ציבורי ספציפי לאפליקציה לצורך רישוי
- לנפות באגים ולבדוק את הטמעת הרישוי של האפליקציה לפני פרסום האפליקציה
- פרסום האפליקציות שהוספתם להן תמיכה ברישוי
הגדרות אדמין לרישוי
אתם יכולים לנהל כמה אמצעי בקרה לאדמינים בנושא רישוי ב-Google Play דרך Play Console. אמצעי הבקרה מאפשרים לכם:
- להגדיר כמה "חשבונות בדיקה" שמזוהים לפי כתובת אימייל. שרת הרישוי מאפשר למשתמשים שמחוברים לחשבונות בדיקה במכשיר או באמולטור לשלוח בדיקות רישיון ולקבל תשובות סטטיות לבדיקה. אפשר להגדיר חשבונות בדף פרטי החשבון ב-Play Console.
- הגדרת תגובות סטטיות לבדיקה שהשרת שולח כשהוא מקבל בדיקת רישיון לאפליקציה שהועלתה לחשבון בעל האפליקציה, ממשתמש שמחובר לחשבון בעל האפליקציה או לחשבון בדיקה. אפשר להגדיר תגובות לבדיקה בדף פרטי החשבון ב-Play Console.
- משיגים את המפתח הציבורי של האפליקציה לצורך רישוי. כשמטמיעים רישוי באפליקציה, צריך להעתיק את מחרוזת המפתח הציבורי לאפליקציה. אפשר לקבל את המפתח הציבורי של האפליקציה לרישוי בדף "שירותים וממשקי API" (בקטע "כל האפליקציות").
איור 1. מפתח הרישיון של האפליקציה זמין בדף "שירותים וממשקי API " ב-Play Console.
במאמר הגדרת סביבת בדיקה מוסבר איך לעבוד עם חשבונות בדיקה ותגובות סטטיות לבדיקה.
הגדרת סביבת הפיתוח
כדי להגדיר את הסביבה לרישוי, צריך לבצע את המשימות הבאות:
- הגדרת סביבת זמן הריצה לפיתוח
- הורדת ספריית אימות הרישיונות (LVL) ל-SDK
- הגדרת ספריית אימות הרישיונות
- הכללת פרויקט ספריית LVL באפליקציה
בקטעים הבאים מתוארות המשימות האלה. אחרי שמסיימים את ההגדרה, אפשר להתחיל להוסיף רישוי לאפליקציה.
כדי להתחיל, צריך להגדיר סביבת זמן ריצה מתאימה שבה אפשר להריץ, לנפות באגים ולבדוק את ההטמעה של בדיקת הרישיון ואכיפת הרישיון באפליקציה.
הגדרת סביבת זמן הריצה
כפי שתיארנו קודם, האפליקציות בודקות את סטטוס הרישיון לא על ידי פנייה ישירה לשרת הרישוי, אלא על ידי קישור לשירות שמסופק על ידי אפליקציית Google Play והפעלת בקשה לבדיקת רישיון. לאחר מכן, שירות Google Play מטפל בתקשורת הישירה עם שרת הרישוי, ולבסוף מנתב את התגובה בחזרה לאפליקציה. כדי לנפות באגים ולבדוק את הרישוי באפליקציה, צריך להגדיר סביבת זמן ריצה שכוללת את Google Play Services הנדרש, כדי שהאפליקציה תוכל לשלוח בקשות לבדיקת רישיון לשרת הרישוי.
יש שני סוגים של סביבות זמן ריצה שאפשר להשתמש בהן:
- מכשיר Android שכולל את אפליקציית Google Play, או
- אמולטור Android שפועל עם תוסף Google APIs, רמת API 8 (גרסה 2) ומעלה
הפעלה במכשיר
כדי להשתמש במכשיר Android לניפוי באגים ולבדיקת רישוי, המכשיר צריך:
- להפעיל גרסה תואמת של פלטפורמת Android מגרסה 1.5 ואילך (רמת API 3 ומעלה), וגם
- מריצים קובץ אימג' של המערכת שבו אפליקציית הלקוח של Google Play מותקנת מראש.
אם Google Play לא מותקנת מראש בתמונת המערכת, האפליקציה לא תוכל לתקשר עם שרת הרישוי של Google Play.
מידע כללי על הגדרת מכשיר לשימוש בפיתוח אפליקציות ל-Android זמין במאמר שימוש במכשירי חומרה.
פועלת באמולטור Android
אם אין לכם מכשיר זמין, אתם יכולים להשתמש באמולטור Android כדי לנפות באגים ולבדוק את הרישוי.
מכיוון שפלטפורמות Android שסופקו ב-Android SDK לא כוללות את Google Play, צריך להוריד את פלטפורמת Google APIs Add-On, רמת API 8 (או גבוהה יותר), ממאגר ה-SDK. אחרי שמורידים את התוסף, צריך ליצור הגדרת AVD שמשתמשת בקובץ האימג' של המערכת.
התוסף של Google APIs לא כולל את הלקוח המלא של Google Play. עם זאת, הוא מספק:
- שירות שפועל ברקע של Google Play ומטמיע את הממשק המרוחק
ILicensingService, כדי שהאפליקציה תוכל לשלוח בדיקות רישיון דרך הרשת לשרת הרישוי. - קבוצה של שירותי חשבון בסיסיים שמאפשרים להוסיף חשבון Google ב-AVD ולהיכנס באמצעות פרטי כניסה לחשבון של בעל האפליקציה או של חשבון הבדיקה.
כניסה באמצעות חשבון בעל התוכן הדיגיטלי או חשבון הבדיקה מאפשרת לכם לנפות באגים ולבדוק את האפליקציה בלי לפרסם אותה. מידע נוסף זמין במאמר כניסה לחשבון מורשה.
ב-SDK Manager יש כמה גרסאות של התוסף Google APIs, אבל רק הגרסה ל-Android 2.2 ואילך כוללת את Google Play Services הנדרש.
כדי להגדיר אמולטור להוספת רישוי לאפליקציה:
- מפעילים את Android SDK Manager, שזמין בתפריט Tools (כלים) של Android Studio (Tools > Android > SDK Manager) או על ידי הפעלת
<sdk>/tools/android sdk. - בוחרים ומורידים את Google APIs לגרסת Android שאליה רוצים לטרגט (חייבת להיות Android 2.2 ואילך).
- בסיום ההורדה, פותחים את AVD Manager, שזמין בתפריט Tools (כלים) של Android Studio (Tools > Android > AVD Manager) או על ידי הפעלת
<sdk>/tools/android avd. - בחלון Android Virtual Device Manager, בוחרים באפשרות + Create Virtual Device כדי להגדיר את פרטי התצורה של ה-AVD החדש.
- בחלון Virtual Device Configuration, בוחרים את חומרת המכשיר ולוחצים על Next.
- בוחרים Google API בתור קובץ האימג' של המערכת להפעלה ב-AVD החדש, ולוחצים על Next.
- נותנים שם תיאורי ל-AVD ומגדירים את שאר פרטי ההגדרה לפי הצורך.
- לוחצים על Finish כדי ליצור את ההגדרה החדשה של ה-AVD, שתופיע ברשימת מכשירי Android הווירטואליים הזמינים.
אם אתם לא מכירים את מכשירי ה-AVD או לא יודעים איך להשתמש בהם, כדאי לקרוא את המאמר ניהול מכשירים וירטואליים.
עדכון הגדרות הפרויקט
אחרי שמגדירים סביבת זמן ריצה שעומדת בדרישות שמתוארות למעלה – במכשיר פיזי או באמולטור – חשוב לעדכן את הפרויקט של האפליקציה או את הסקריפטים של ה-build לפי הצורך, כדי שקובצי ה-.apk שעברו הידור ומשתמשים ברישוי ייפרסו בסביבה הזו.
במיוחד אם אתם מפתחים ב-Android Studio, חשוב לוודא שהגדרתם Run/Debug Configuration שמטרגטת את המכשיר או ה-AVD המתאימים.
לא צריך לבצע שינויים בתצורת ה-build של האפליקציה, בתנאי שהפרויקט כבר מוגדר לקמפול מול ספריית Android 1.5 (רמת API 3) רגילה או גרסה מתקדמת יותר. הוספת רישוי לאפליקציה לא אמורה להשפיע על תצורת ה-build של האפליקציה.
הגדרת ספריית אימות הרישוי (LVL)
תצטרכו להגדיר את LVL בסביבת הפיתוח שלכם, כפרויקט של ספריית Android או על ידי העתקה (או ייבוא) של מקורות הספרייה ישירות לחבילת האפליקציה הקיימת. באופן כללי, מומלץ להשתמש ב-LVL כפרויקט ספרייה, כי כך אפשר להשתמש בקוד הרישוי בכמה אפליקציות ולתחזק אותו לאורך זמן. שימו לב שספריית LVL לא מיועדת להידור בנפרד ולהוספה לאפליקציה כקובץ .jar סטטי.
הדרך המומלצת להשתמש ב-LVL היא להגדיר אותו כפרויקט ספרייה חדש ב-Android. פרויקט ספרייה הוא סוג של פרויקט פיתוח שמכיל קוד מקור ומשאבים משותפים של Android. פרויקטים אחרים של אפליקציות ל-Android יכולים להפנות לפרויקט הספרייה, ובזמן ה-build לכלול את המקורות המקומפלים שלו בקובצי ה-.apk שלהם. בהקשר של רישוי, המשמעות היא שאתם יכולים לבצע את רוב פיתוח הרישוי פעם אחת, בפרויקט ספרייה, ואז לכלול את מקורות הספרייה בפרויקטים השונים של האפליקציות.
כך תוכלו לשמור על הטמעה אחידה של הרישוי בכל הפרויקטים ולנהל אותו באופן מרוכז. אם אתם לא מכירים פרויקטים של ספריות או לא יודעים איך להשתמש בהם, קראו את המאמר ניהול פרויקטים.
אם אתם עובדים ב-Android Studio, אתם צריכים להוסיף את ה-LVL לפרויקט כמודול חדש.
- כדי לייבא מודול של ספרייה, משתמשים בחלון Import Module from Source (ייבוא מודול מהמקור) ובוחרים באפשרות File > New> Import Module (קובץ > חדש > ייבוא מודול).
- בחלון Import Module from Source, בשדה Source directory, מזינים את ספריית קובצי המקור
libraryשל ה-LVL (הספרייה שמכילה את הקובץ AndroidManifest.xml של הספרייה) בתור ספריית הבסיס של הפרויקט (<sdk>/extras/google/play_licensing/library/AndroidManifest.xml), ואז לוחצים על Next. - לוחצים על Finish כדי לייבא את מודול הספרייה.
מידע נוסף על עבודה עם מודולים של ספריות ב-Android Studio זמין במאמר יצירת ספריית Android.
הכללת המקורות של פרויקט ספריית LVL באפליקציה
אם אתם רוצים להשתמש במקורות של LVL כפרויקט ספרייה, אתם צריכים להוסיף הפניה לפרויקט הספרייה של LVL במאפייני הפרויקט של האפליקציה. כך כלי ה-build יכללו את המקורות של פרויקט ספריית LVL באפליקציה בזמן הקימפול. התהליך להוספת הפניה לפרויקט ספרייה תלוי בסביבת הפיתוח, כפי שמתואר בהמשך.
אם אתם מפתחים ב-Android Studio, כבר הייתם אמורים להוסיף את מודול הספרייה לפרויקט, כפי שמתואר בקטע הקודם. אם עדיין לא עשיתם את זה, עשו זאת עכשיו לפני שתמשיכו.
אם אתם מפתחים באמצעות כלי שורת הפקודה של ה-SDK, עברו לספרייה שמכילה את פרויקט האפליקציה ופתחו את הקובץ project.properties. מוסיפים לקובץ שורה שמציינת את המפתח android.library.reference.<n> ואת הנתיב לספרייה. לדוגמה:
android.library.reference.1=path/to/library_project
לחלופין, אתם יכולים להשתמש בפקודה הזו כדי לעדכן את מאפייני הפרויקט, כולל ההפניה לפרויקט הספרייה:
android update lib-project --target <target_ID> \ --path path/to/my/app_project \ --library path/to/my/library_project
מידע נוסף על עבודה עם פרויקטים של ספריות זמין במאמר הגדרת פרויקט של ספרייה.
הגדרת סביבת הבדיקה
ב-Google Play Console יש כלי הגדרה שמאפשרים לכם ולאחרים לבדוק את הרישוי באפליקציה לפני שהיא מתפרסמת. בזמן שאתם מטמיעים את הרישוי, אתם יכולים להשתמש בכלים של Play Console כדי לבדוק את המדיניות של האפליקציה ואת הטיפול בתגובות שונות לרישוי ובמצבי שגיאה.
הרכיבים העיקריים של סביבת הבדיקה לרישוי כוללים:
- הגדרה של "תגובת בדיקה" בחשבון המפתח, שמאפשרת לכם להגדיר את תגובת הרישוי הסטטית שמוחזרת כשהשרת מעבד בדיקת רישיון לאפליקציה שהועלתה לחשבון המפתח, ממשתמש שמחובר לחשבון המפתח או לחשבון בדיקה.
- קבוצה אופציונלית של חשבונות בדיקה שיקבלו את תגובת הבדיקה הסטטית כשהם יבדקו את הרישיון של אפליקציה שהעליתם (לא משנה אם האפליקציה פורסמה או לא).
- סביבת זמן ריצה לאפליקציה שכוללת את אפליקציית Google Play או את התוסף Google APIs, שבה המשתמש מחובר לחשבון בעל האפליקציה או לאחד מחשבונות הבדיקה.
כדי להגדיר את סביבת הבדיקה בצורה נכונה, צריך:
- הגדרת תגובות סטטיות לבדיקה שמוחזרות על ידי שרת הרישוי.
- הגדרת חשבונות בדיקה לפי הצורך.
- להיכנס כמו שצריך לאמולטור או למכשיר לפני שמתחילים בדיקה של רישיון.
מידע נוסף מפורט בקטעים הבאים.
הגדרת תגובות לבדיקות רישוי
ב-Google Play יש הגדרה בחשבון בעל האפליקציה שמאפשרת לשנות את העיבוד הרגיל של בדיקת הרישיון ולהחזיר קוד תגובה סטטי שצוין. ההגדרה הזו מיועדת לבדיקה בלבד והיא חלה רק על בדיקות רישיון לאפליקציות שהעליתם, שבוצעו על ידי משתמש שמחובר לאמולטור או למכשיר באמצעות פרטי הכניסה של חשבון בעל התוכן הדיגיטלי או של חשבון בדיקה רשום. לגבי משתמשים אחרים, השרת תמיד מעבד את בדיקות הרישיון לפי הכללים הרגילים.
כדי להגדיר תגובת בדיקה לחשבון, נכנסים לחשבון בעל האפליקציה ולוחצים על "עריכת הפרופיל". בדף פרופיל, מאתרים את התפריט Test Response (תגובת בדיקה) בחלונית Licensing (רישוי), שמוצגת למטה. אתם יכולים לבחור מתוך קבוצה מלאה של קודי תגובה תקינים של השרת כדי לשלוט בתגובה או בתנאי שאתם רוצים לבדוק באפליקציה.
באופן כללי, חשוב לבדוק את הטמעת הרישוי של האפליקציה עם כל קוד תגובה שזמין בתפריט Test Response. לתיאור של הקודים, ראו קודי תגובה של השרת בחומר העזר בנושא רישוי.
איור 2. בחלונית License Testing בדף הפרטים של החשבון אפשר להגדיר חשבונות בדיקה ולנהל את התגובות לבדיקה.
שימו לב שתגובת הבדיקה שאתם מגדירים חלה על כל החשבון – כלומר, היא לא חלה על אפליקציה אחת, אלא על כל האפליקציות שמשויכות לחשבון בעל האפליקציה. אם אתם בודקים כמה אפליקציות בו-זמנית, שינוי תגובת הבדיקה ישפיע על כל האפליקציות האלה בבדיקת הרישיון הבאה שלהן (אם המשתמש מחובר לאמולטור או למכשיר באמצעות חשבון בעל האפליקציה או חשבון בדיקה).
כדי לקבל תגובת בדיקה לבדיקת רישיון, צריך להיכנס למכשיר או לאמולטור שבהם האפליקציה מותקנת, ומהם היא שולחת שאילתות לשרת. באופן ספציפי, אתם צריכים להיכנס באמצעות חשבון בעל האפליקציה או אחד מחשבונות הבדיקה שהגדרתם. בקטע הבא מפורט מידע נוסף על חשבונות בדיקה.
בקטע קודי תגובה של השרת מפורטות תגובות הבדיקה הזמינות והמשמעות שלהן.
הגדרת חשבונות לבדיקה
במקרים מסוימים, יכול להיות שתרצו לאפשר לכמה צוותי פיתוח לבדוק את הרישוי באפליקציות שבסופו של דבר יפורסמו דרך חשבון המפתח שלכם, אבל בלי לתת להם גישה לפרטי הכניסה של חשבון המפתח. כדי לענות על הצורך הזה, ב-Google Play Console אתם יכולים להגדיר חשבונות בדיקה אופציונליים – חשבונות שמורשים לשלוח שאילתות לשרת הרישוי ולקבל תגובות סטטיות לבדיקה מחשבון בעל האפליקציה שלכם.
חשבונות בדיקה הם חשבונות Google רגילים שאתם רושמים בחשבון בעל האפליקציה, כך שהם יקבלו את תגובת הבדיקה לאפליקציות שהעליתם. לאחר מכן, המפתחים יכולים להיכנס למכשירים או לאמולטורים שלהם באמצעות פרטי כניסה לחשבון הבדיקה, ולהפעיל בדיקות רישיון מאפליקציות מותקנות. כאשר שרת הרישוי מקבל בדיקת רישיון ממשתמש של חשבון בדיקה, הוא מחזיר את תגובת הבדיקה הסטטית שהוגדרה לחשבון בעל האפליקציה.
באופן טבעי, יש מגבלות על הגישה וההרשאות שניתנות למשתמשים שמחוברים דרך חשבונות בדיקה, כולל:
- משתמשים בחשבון בדיקה יכולים לשלוח שאילתות לשרת הרישוי רק לגבי אפליקציות שכבר הועלו לחשבון של בעל האפליקציה.
- למשתמשים בחשבון בדיקה אין הרשאה להעלות אפליקציות לחשבון בעל האפליקציה.
- למשתמשים בחשבון בדיקה אין הרשאה להגדיר את התגובה הסטטית לבדיקה של חשבון בעל האפליקציה.
בטבלה הבאה מפורטים ההבדלים ביכולות של חשבון בעל האפליקציה, חשבון בדיקה וכל חשבון אחר.
טבלה 1. ההבדלים בין סוגי החשבונות לבדיקת רישוי.
| סוג חשבון | אפשר לבדוק את הרישיון לפני ההעלאה? | האם אפשר לקבל תגובת בדיקה? | אפשר להגדיר תגובה לבדיקה? |
|---|---|---|---|
| חשבון אתר החדשות | כן | כן | כן |
| חשבון בדיקה | לא | כן | לא |
| אחר | לא | לא | לא |
רישום חשבונות בדיקה בחשבון של בעל האפליקציה
כדי להתחיל, צריך לרשום כל חשבון בדיקה בחשבון בעל האפליקציה. כפי שמוצג באיור 2, אתם רושמים חשבונות בדיקה בחלונית רישוי בדף פרופיל של חשבון בעל התוכן הדיגיטלי. פשוט מזינים את החשבונות כרשימה מופרדת בפסיקים ולוחצים על שמירה כדי לשמור את השינויים בפרופיל.
אפשר להשתמש בכל חשבון Google כחשבון בדיקה. אם אתם רוצים להיות הבעלים של חשבונות הבדיקה ולשלוט בהם, אתם יכולים ליצור את החשבונות בעצמכם ולהפיץ את פרטי הכניסה למפתחים או לבודקים.
טיפול בהעלאה ובהפצה של אפליקציות למשתמשים בחשבון בדיקה
כמו שצוין למעלה, משתמשים של חשבונות בדיקה יכולים לקבל רק תגובות בדיקה סטטיות לאפליקציות שהועלו לחשבון בעל האפליקציה. למשתמשים האלה אין הרשאה להעלות אפליקציות, ולכן בעלי האפליקציה צריכים לעבוד איתם כדי לאסוף אפליקציות להעלאה ולהפיץ אפליקציות שהועלו לצורך בדיקה. אתם יכולים לטפל באיסוף ובהפצה בכל דרך שנוחה לכם.
אחרי שהאפליקציה מועלית ושרת הרישוי מזהה אותה, המפתחים והבודקים יכולים להמשיך לשנות את האפליקציה בסביבת הפיתוח המקומית שלהם, בלי להעלות גרסאות חדשות. צריך להעלות גרסה חדשה רק אם האפליקציה המקומית מגדילה את המאפיין versionCode בקובץ המניפסט.
הפצת המפתח הציבורי למשתמשים בחשבון הבדיקה
שרת הרישוי מטפל בתגובות סטטיות לבדיקה בדרך הרגילה, כולל חתימה על נתוני התגובה של הרישיון והוספת פרמטרים נוספים. כדי לתמוך במפתחים שמטמיעים רישוי באמצעות חשבונות בדיקה במקום חשבון בעל האפליקציה, תצטרכו להפיץ להם את המפתח הציבורי של האפליקציה לצורך רישוי. למפתחים שאין להם גישה ל-Play Console אין גישה למפתח הציבורי של האפליקציה, ובלי המפתח הם לא יוכלו לאמת את התגובות של הרישיון.
שימו לב: אם מסיבה כלשהי החלטתם ליצור זוג מפתחות רישוי חדש לאפליקציה, אתם צריכים להודיע לכל המשתמשים בחשבונות הבדיקה. לבודקים, אתם יכולים להטמיע את המפתח החדש בחבילת האפליקציה ולהפיץ אותה למשתמשים. אם אתם עובדים עם מפתחים, תצטרכו להפיץ להם את המפתח החדש באופן ישיר.
כניסה לחשבון מורשה בסביבת זמן הריצה
שירות הרישוי נועד לקבוע אם למשתמש מסוים יש רישיון להשתמש באפליקציה מסוימת. במהלך בדיקת הרישיון, אפליקציית Google Play אוספת את מזהה המשתמש מהחשבון הראשי במערכת ושולחת אותו לשרת, יחד עם שם החבילה של האפליקציה ומידע נוסף. עם זאת, אם אין פרטי משתמש זמינים, בדיקת הרישיון לא יכולה להצליח, ולכן אפליקציית Google Play מסיימת את הבקשה ומחזירה שגיאה לאפליקציה.
במהלך הבדיקה, כדי לוודא שהאפליקציה יכולה לשלוח שאילתות לשרת הרישוי, צריך לוודא שאתם נכנסים לחשבון במכשיר או באמולטור באמצעות:
- פרטי הכניסה של חשבון בעל האפליקציה, או
- פרטי הכניסה של חשבון בדיקה שרשום בחשבון בעל אפליקציה
כניסה לחשבון Google באמולטור
אם אתם בודקים את הרישוי באמולטור, אתם צריכים להיכנס לחשבון Google באמולטור. אם לא מופיעה אפשרות ליצור חשבון Google חדש, יכול להיות שהבעיה היא שב-AVD פועל קובץ אימג' רגיל של מערכת Android, ולא התוסף של Google APIs, API 8 (גרסה 2) ואילך.
מידע נוסף זמין בקטע הגדרת סביבת זמן הריצה שלמעלה.
כשנכנסים באמצעות חשבון של בעל אפליקציה, האפליקציות יכולות לקבל תגובות סטטיות לבדיקה עוד לפני שהן מועלות ל-Play Console.
אם אתם חלק מארגון גדול יותר או עובדים עם קבוצות חיצוניות על אפליקציות שיפורסמו דרך האתר שלכם, סביר יותר שתרצו להפיץ חשבונות בדיקה במקום זאת, ואז להשתמש בהם כדי להיכנס במהלך הבדיקה.
כדי להיכנס לחשבון במכשיר או באמולטור, פועלים לפי השלבים הבאים. הגישה המועדפת היא להיכנס לחשבון הראשי, אבל אם יש חשבונות אחרים שכבר נמצאים בשימוש במכשיר או באמולטור, אתם יכולים ליצור חשבון נוסף ולהיכנס אליו באמצעות פרטי הכניסה של חשבון בעל האפליקציה או של חשבון הבדיקה.
- פותחים את ההגדרות > חשבונות וסנכרון
- לוחצים על הוספת חשבון ובוחרים להוסיף חשבון Google.
- לוחצים על הבא ואז על כניסה.
- מזינים את שם המשתמש והסיסמה של חשבון בעל האפליקציה או של חשבון בדיקה שרשום בחשבון בעל האפליקציה.
- לוחצים על כניסה. המערכת תכניס אתכם לחשבון החדש.
אחרי שתיכנסו לחשבון, תוכלו להתחיל לבדוק את הרישוי באפליקציה (אם השלמתם את שלבי השילוב של LVL שמפורטים למעלה). כשהאפליקציה תתחיל בדיקת רישיון, היא תקבל תגובה שמכילה את תגובת הבדיקה הסטטית שהוגדרה בחשבון בעל האפליקציה.
שימו לב: אם אתם משתמשים באמולטור, תצטרכו להיכנס לחשבון של בעל האפליקציה או לחשבון הבדיקה בכל פעם שאתם מוחקים נתונים כשאתם מפעילים מחדש את האמולטור.
אחרי שתסיימו את תהליכי ההגדרה, המשיכו אל הוספת רישוי לאפליקציה.