אפליקציות Wear OS עצמאיות לעומת אפליקציות ל-Wear OS לא עצמאיות

אנחנו ממליצים שאפליקציות ל-Wear OS יפעלו באופן עצמאי, בלי תלות בטלפון, כדי שהמשתמשים יוכלו לבצע משימות בשעון בלי גישה לטלפון Android או iOS. אם אפליקציית השעון החכם דורשת אינטראקציה עם הטלפון, צריך לסמן את האפליקציה ל-Wear OS כלא עצמאית ולוודא שהאפליקציה לטלפון זמינה למשתמש.

תכנון האפליקציה

אתם יכולים להשתמש ב-Android App Bundle כדי ליצור באופן אוטומטי חבילות APK שעברו אופטימיזציה לתצורת המכשיר של כל משתמש, באותו דף אפליקציה בחנות. כך המשתמשים מורידים רק את הקוד והמשאבים שנדרשים להפעלת האפליקציה.

כדי לקבל מידע על הגדרת האפליקציה להפצה דרך חנות Google Play, קראו את המאמר אריזה והפצה של אפליקציות ל-Wear OS ואת המדריך לתחילת העבודה עם קובץ Android App Bundle.

באפליקציות חדשות, רמת ה-API המיועדת חייבת להיות 34 ומעלה. מידע נוסף זמין במאמר עמידה בדרישות של Google Play בנוגע לרמת ה-API המיועדת. טירגוט לרמת ה-API העדכנית ביותר עוזר לוודא שהאפליקציה פועלת היטב בגרסאות הנוכחיות של הפלטפורמה.

למידע על בקשות לאחזור מהרשת וגישה לרשת ברוחב פס גבוה, קראו את המאמר גישה לרשת וסנכרון ב-Wear OS.

הגדרת אפליקציה כאפליקציה ל-Wear OS

צריך להגדיר את התג <uses-feature> בקובץ המניפסט של האפליקציה ל-Android. כדי לציין שמדובר באפליקציה לשעון חכם, מוסיפים רשומה כמו זו:

<uses-feature android:name="android.hardware.type.watch" />

איך מזהים אם אפליקציה היא עצמאית או לא עצמאית

אפליקציית שעון חכם נחשבת לאפליקציה עצמאית או לאפליקציה לא עצמאית:

  • עצמאית: אפליקציה עצמאית לחלוטין שלא דורשת אפליקציה בטלפון כדי להפעיל את התכונות העיקריות. למרות שהנחיות כמו "פתיחה בטלפון" מקובלות, האפליקציה חייבת לספק למשתמשים דרכים חלופיות להשלים פעולה באפליקציה, כמו קישור מקוצר או קוד QR, בלי להסתמך על טלפון מחובר.
  • לא עצמאית: אפליקציה תלויה שדורשת אפליקציה בטלפון או במכשיר אחר כדי להפעיל את התכונות העיקריות. האפשרות הזו מתאימה לאפליקציות שלא יכולות לספק בקלות אמצעי חלופי, כמו קוד QR או קישור מקוצר, להשלמת פונקציה מרכזית באפליקציה, כמו אימות.

הערה: גם באפליקציות שהן לא עצמאיות, המשתמשים יכולים להתקין את האפליקציה ל-Wear OS לפני האפליקציה לנייד. לכן, אם האפליקציה ל-Wear OS מזהה שבמכשיר קרוב שניתן להחזיק ביד חסרה האפליקציה הנלווית הנדרשת, צריך לבקש מהמשתמש להתקין את האפליקציה הנלווית.

‫Google מאמתת את הדיוק של סטטוס האפליקציה כעצמאית במהלך הצגת האפליקציה. הערך הזה משפיע על החשיפה של אפליקציות בחנות Play במכשירים לא מחוברים, כמו מכשירי Wear OS שלא מותאמים למכשירים שניתן להחזיק ביד. אפליקציות לא עצמאיות – וגם אפליקציות שמפתחים מגדירים בטעות כ"עצמאיות" – לא זמינות למשתמשים במכשירים האלה שלא מחוברים לטלפון.

באפליקציה ל-Wear OS, מגדירים את הערך של הרכיב meta-data com.google.android.wearable.standalone בקובץ המניפסט של Android כדי להצהיר אם האפליקציה היא עצמאית או לא עצמאית.

אם האפליקציה לשעון החכם היא אפליקציה עצמאית לחלוטין, צריך לציין את זה בחנות Google Play על ידי הגדרת הערך של com.google.android.wearable.standalone ל-true:

<meta-data
    android:name="com.google.android.wearable.standalone"
    android:value="true" />

אם האפליקציה לשעון החכם היא לא עצמאית ותלויה באפליקציה אחרת כדי להפעיל את התכונות העיקריות, צריך להגדיר את הערך של com.google.android.wearable.standalone ל-false. המשמעות היא שהאפליקציה לשעון החכם דורשת מכשיר נוסף, אבל זה לא משפיע על קידום האפליקציה בחנות Google Play.

הערה: גם אם הערך של com.google.android.wearable.standalone הוא false, אפשר להתקין את האפליקציה לשעון לפני שמתקינים את האפליקציה לטלפון. לכן, אם אפליקציית השעון החכם מזהה שבטלפון הנלווה אין את אפליקציית הטלפון הנדרשת, כמו שמתואר בדף הזה, בקשו מהמשתמש להתקין את אפליקציית הטלפון.

קוד משותף ומאגר נתונים

אפשר לשתף קוד בין אפליקציה ל-Wear OS לבין אפליקציה לטלפון. לדוגמה, קוד נפוץ לרשתות יכול להיות בספרייה משותפת.

אם רוצים, אפשר לשים קוד שספציפי לגורם צורה מסוים במודול נפרד.

אתם יכולים להשתמש בממשקי API רגילים של Android לאחסון כדי לאחסן נתונים באופן מקומי, כמו בטלפון. אתם יכולים להשתמש ב- DataStore כדי לאחסן צמדי מפתח/ערך ואובייקטים מוקלדים, או להשתמש בספריית Room persistence.

זיהוי האפליקציה במכשיר אחר

האפליקציה לשעון החכם והאפליקציה לטלפון יכולות לזהות אם האפליקציה השנייה זמינה.

האפליקציות בטלפון ובאפליקציית שעון חכם יכולות להשתמש ב-CapabilityClient כדי לפרסם את הנוכחות שלהן במכשיר מותאם. הם יכולים לעשות את זה באופן סטטי או דינמי.

כשאפליקציה נמצאת בצומת ברשת Wear OS של המשתמש, למשל בטלפון, בשעון מותאם או בענן, CapabilityClient מאפשרת לאפליקציות אחרות לזהות אותה. מידע נוסף זמין במאמר גילוי מכשירים ספציפיים באמצעות לקוח יכולות.

אם אחת מהאפליקציות לא יכולה לזהות את האפליקציה השנייה, אפשר לבקש מהמשתמש לפתוח את דף האפליקציה בחנות Play במכשיר הרלוונטי. זהו פתרון לאפליקציות שעון חכם שדורשות את הנוכחות של האפליקציה הנלווית לטלפון כדי לפעול כראוי.

צריך לבדוק אם חנות Play זמינה במכשיר, כי לא כל הטלפונים (למשל מכשירי אייפון) תומכים בחנות Play.

בקטעים הבאים מתוארות שיטות מומלצות לשני תרחישים:

  • אפליקציית השעון העצמאית צריכה את האפליקציה בטלפון.
  • האפליקציה בטלפון צריכה את האפליקציה העצמאית בשעון.

אתם יכולים גם לעיין בדוגמה של רכיבי עזר לשכבת הנתונים, שמראה איך להשתמש בספריות של רכיבי עזר לשכבת הנתונים, שהן חלק מ-Horologist. העוזרים האלה מאפשרים לעקוב אחרי החיבור בין מכשיר שניתן להחזיק ביד לבין מכשיר Wear OS. למידע נוסף על המחלקות שמתוארות בקטע הבא, עיינו במאמרי העזרה של ה-API של Wear OS. החומר הזה כולל גם מידע על המחלקה PhoneTypeHelper, שמכילה את השיטה getPhoneDeviceType() שמאפשרת לאפליקציה ל-Wear OS לבדוק אם הטלפון הנלווה הוא מכשיר Android או iOS.

צריך לציין את שמות היכולות לזיהוי האפליקציות

באפליקציה שמתאימה לכל סוג מכשיר, שעון או טלפון, מציינים מחרוזת ייחודית לשם היכולת בקובץ res/values/wear.xml.

לדוגמה, במודול לנייד, הקובץ wear.xml יכול לכלול את הקוד הבא:

<resources xmlns:tools="http://schemas.android.com/tools"
    tools:keep="@array/android_wear_capabilities">
    <string-array name="android_wear_capabilities">
        <item>verify_remote_example_phone_app</item>
    </string-array>
</resources>

במודול Wear OS, הקובץ wear.xml כולל ערך שונה לשם היכולת, למשל:

<resources xmlns:tools="http://schemas.android.com/tools"
    tools:keep="@array/android_wear_capabilities">
    <string-array name="android_wear_capabilities">
        <item>verify_remote_example_wear_app</item>
    </string-array>
</resources>

מידע נוסף זמין במאמר גילוי מכשירים ספציפיים באמצעות לקוח יכולות.

זיהוי אפליקציות ופתיחת כתובת URL משעון

האפליקציה לשעון החכם יכולה לזהות אם אפליקציית הטלפון מותקנת בטלפון הנלווה של המשתמש. כדי לעשות את זה, פועלים לפי השלבים הבאים:

  1. משתמשים ב-CapabilityClient כדי לבדוק אם אפליקציית הטלפון מותקנת בטלפון המותאם. מידע נוסף זמין בדוגמה של פונקציות עזר של שכבת נתונים ב-GitHub.
  2. אם אפליקציית הטלפון לא מותקנת בטלפון, משתמשים ב-method‏ PhoneDeviceType.getPhoneDeviceType() כדי לבדוק את סוג הטלפון. פרטים נוספים מופיעים בקטע הבא.
  3. אם מוחזר הערך PhoneDeviceType.DEVICE_TYPE_ANDROID, הטלפון הוא טלפון Android. מפעילים את RemoteActivityHelper.startRemoteActivity() במכשיר Wear OS כדי לפתוח את חנות Play בטלפון. משתמשים ב-URI של האפליקציה לטלפון, שיכול להיות שונה מה-URI של האפליקציה ל-Wear. לדוגמה, אפשר להשתמש ב-URI של חנות אפליקציות כמו: market://details?id=com.example.android.wearable.wear.finddevices.
  4. אם מוחזר הערך PhoneDeviceType.DEVICE_TYPE_IOS , הטלפון הוא מכשיר iOS שאין בו גישה לחנות Play. פותחים את App Store באייפון באמצעות הפעלת RemoteActivityHelper.startRemoteActivity() במכשיר Wear OS. אפשר לציין את כתובת ה-URL של האפליקציה ב-iTunes, למשל https://itunes.apple.com/us/app/yourappname.

    ב-Wear OS, אי אפשר לקבוע באופן פרוגרמטי אם אפליקציית הטלפון מותקנת במכשיר iOS. כשיטה מומלצת, כדאי לספק למשתמשים מנגנון לפתיחה ידנית של App Store.

הערה: משתמשים ב-API‏ RemoteActivityHelper כמו שמתואר בקטע הקודם כדי לציין שכל כתובת URL תיפתח בטלפון מהשעון, ושלא נדרשת אפליקציה לטלפון.

פרטים על זיהוי סוג הטלפון המותאם

הנה קטע קוד שמשתמש ב-getPhoneDeviceType() כדי לבדוק את סוג הטלפון שאליו השעון מותאם:

var phoneDeviceType: Int = PhoneTypeHelper.getPhoneDeviceType(this)

הערך שמוחזר על ידי ה-method getPhoneDeviceType() הוא אחד מהערכים הבאים:

ערך החזרה תיאור
DEVICE_TYPE_ANDROID הטלפון הנלווה הוא מכשיר Android.
DEVICE_TYPE_IOS הטלפון הנלווה הוא מכשיר iOS.
DEVICE_TYPE_UNKNOWN הטלפון הנלווה הוא מכשיר לא ידוע.
DEVICE_TYPE_ERROR אירעה שגיאה בזיהוי סוג הטלפון המותאם. צריך לבצע בדיקה נוספת מאוחר יותר.

זיהוי אפליקציות שמתחיל בטלפון Android

טלפון Android יכול לזהות אם במכשירי Wear OS של המשתמש מותקנת אפליקציית השעון החכם שלכם. כדי לעשות את זה:

  1. באמצעות NodeClient, מוצאים את כל השעונים שמחוברים לטלפון של המשתמש. מידע נוסף זמין בדוגמה של פונקציות עזר של שכבת נתונים ב-GitHub.
  2. באמצעות CapabilityClient, בודקים באילו מהשעונים של המשתמש האפליקציה מותקנת.
  3. אם האפליקציה לא מותקנת בכל השעונים של המשתמש, אפשר לאפשר למשתמש לפתוח את חנות Play במכשירי Wear OS האחרים מהטלפון באמצעות השיטה RemoteActivityHelper.startRemoteActivity(). משתמשים ב-URI של האפליקציה ל-Wear OS בחנות, שיכול להיות שונה מה-URI של האפליקציה לטלפון. לדוגמה, אפשר להשתמש ב-URI של חנות האפליקציות, כמו: market://details?id=com.example.android.wearable.wear.finddevices.

נתוני מיקום בשעונים שמחוברים למכשירי אייפון

בשעונים שמחוברים לאייפון, צריך להשתמש ב-Fused Location Provider (FLP)‎ כדי לקבל נתוני מיקום בשעון. מידע נוסף זמין במאמר זיהוי מיקום ב-Wear OS.

אם הטלפון הנלווה זמין, FLP משתמש בו כדי לקבל נתוני מיקום.

איסוף רק של הנתונים הנחוצים

באופן כללי, כשמקבלים נתונים מהאינטרנט, צריך לקבל רק את הנתונים הנחוצים. אחרת, אתם עלולים לגרום לזמן אחזור מיותר, לשימוש מיותר בזיכרון ולצריכת סוללה מיותרת.

כשהשעון מחובר באמצעות חיבור Bluetooth LE, יכול להיות שלאפליקציה תהיה גישה לרוחב פס של 4 קילובייט לשנייה בלבד, בהתאם לשעון. לכן, מומלץ לבצע את הפעולות הבאות:

  • בודקים את הבקשות לאחזור מהרשת ואת התגובות כדי לראות אם יש נתונים נוספים שנדרשים רק לאפליקציה לטלפון.
  • כדאי להקטין תמונות גדולות לפני ששולחים אותן דרך הרשת לשעון.

במקרים שבהם נדרשת רשת עם רוחב פס גבוה, ראו גישה לרשת עם רוחב פס גבוה.

דוגמאות קוד נוספות

בדוגמה של רכיבי העזר של שכבת הנתונים מוסבר בהרחבה איך להשתמש בממשקי ה-API שמוזכרים בדף הזה.